שם פרטי הינו שם המיוחד לכל אדם וניתן לו עם לידתו, למעשה זהו השם הראשון של כל אדם בבואו לעולם.
שם פרטי הינו שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים כל בני המשפחה.
שם פרטי ניתן לרוב לאדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות שם הבן מוכרז בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז ליד ספר התורה ביום בו קוראים בו.
במדינת ישראל שמו של הילוד נרשם בתעודת לידה, המונפקת על ידי משרד הפנים.
בישראל מקובל לרוב לקרוא לילד בשם פרטי רשמי יחיד.
לעתים ניתן שם פרטי נוסף, הידוע במשפחה, אך לא תמיד נרשם בתעודות הרשמיות.
במדינות רבות מקובל לתת שני שמות פרטיים, אם כי בשימוש יומיומי לרוב קוראים רק באחד מהם,
בדרך כלל הראשון.
בבחירת שם לתינוק ישנם כמה פרמטרים וכללים שצריך לקחת בחשבון.
1. צליל נעים:
העדפה של צליל כזה או אחר היא בד"כ סובייקטיבית ונובעת בין השאר גם מהצלילים שהאוזן שלנו מורגלת בהם. צליל שנחשב ליפה בשפה אחת יכול להיחשב לצורם או מוזר בשפה אחרת.
2. משמעות טובה:
כאשר ישנה התלבטות במישור זה, הפתרון הטוב ביותר הוא לערוך משאל לגבי השם. אם מספיק נשאלים אינם מוצאים דופי בשם - הרי השם טוב, לעומת זאת, אם מספר אנשים מוצאים בשם משמעות שלילית – יתכן שהשם פסול ובעייתי ורצוי שתשקלו היטב לפני שתחליטו לעשות בו שימוש.
3. על-שם ההורים:
מאוד נפוץ אך יכול להביא לויכוחים ולריבים בין בני הזוג ובין קרובי המשפחה השונים.
ישנם עוד כללים לבחירת שם פרטי לתינוק כגון, אסוציאציות חיוביות, שם שדומה בצליל לשם המשפחה ועוד.
כמובן אנשים לא מסתפקים בקריאת שמם הפרטי למי שהם פונים אליהם ופה מתחיל תהליך המצאת כינויים.
כינוי הינו שם שאינו שמו הרשמי של האדם. עשוי לשמש בנוסף או במקום השם הרשמי. ילדים מכונים פעמים רבות על ידי הוריהם וקרובים אחרים בשמות חיבה, שמכוונים לבטא חיבה, קרבה ואינטימיות, לרוב בעלי צליל ילדותי (כמו מאמי, קושקוש, תותי), שמשמשים כל עוד הילדים צעירים מאוד. לרוב כינויים כאלו אינם שורדים עד הבגרות, אולם ישנם יוצאי דופן.
בישראל אדם מכונה לעתים בכינוי שהינו ספציפי לו ובחלק מהמקרים מוכר יותר מאשר שמו הרשמי. דוגמאות מוכרות הן כינוייהם של אנשי צבא בכירים. רפאל איתן שכונה "רפול" ומרדכי גור שכונה "מוטה" נשאו כינוי שנגזר משמם הפרטי. לעתים נגזר כינוי דווקא משם המשפחה, אברהם דשא פשנל כונה "פשה". אך הכינוי לא בהכרח נגזר מהשם הרשמי. דוגמאות לכך הם משה יעלון המכונה "בוגי", שר התיירות, יצחק הרצוג, המכונה "בוז'י", והסופר אברהם ב. יהושע המכונה "בולי", שהוסיף את תחילית הכינוי, האות ב', לשמו הספרותי. לעתים הכינוי הוא תזכורת לאירוע, רפי איתן מכונה מסיבה זו "רפי המסריח". לעתים הוא נגזר מאפיון של האדם, משה לוי מכונה "משה וחצי" בשל גובהו. בכינויים אלו קיים מעין חותם אישי של האדם שמייחד אותו מהיתר.
אצל אנשים שנושאים במשרה ציבורית רמה ובעלי סמכויות כמו פוליטיקאים, אנשי צבא ואנשי דת, שמות כינוי נועדו למצב את האדם במקום עממי, וכ"חברמן" שהציבור הרחב יכול להתחבר אליו, כך למשל הרב אברהם שפירא שהיה רב ראשי וראש ישיבה כונה במעגל הפנימי של תלמידיו רֵבּ אברום,
ובדומה אריאל שרון אדם עתיר סמכויות שכיהן פעמיים כראש ממשלת ישראל, כונה לרוב בכינוי אריק.
סופרים ושחקנים עשויים לבחור שם עט או שם במה משיקולים שונים, כמו למשל כדי למנוע שיפוט מוטה מראש של עבודתם, חשש היוצר מתגובת הציבור בשל אמירה חברתית נוקבת, או ניסיון למיתוג מחדש תחת שם אטרקטיבי במקום שם באנאלי ושגרתי. (וכך "נורמה ג'ין" הפכה להיות מרלין מונרו המוכרת, והזמר חיים כהן הישראלי קיבל את השם אדם).
באירופה אצל היהודים היה נהוג להצמיד שם פרטי נוסף ביידיש ואף בעברית לשמות תנ"כיים, על פי הברכה התנ"כית. למשל הנפוצים שבהם, נפתלי הירש או הרץ - על פי הפסוק "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה" (בראשית מט כא). אפרים פישל על פי הפסוק, "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח טז). יהודה לייב על פי הפסוק "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בראשית מט ט) לדוגמה יהודה לייב פינסקר ויהודה לייב גורדון, ובנימין זאב על פי הפסוק "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט כז) לדוגמה בנימין זאב הרצל.
אז תזכיר לי איך קוראים לך?
שם פרטי הינו שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים כל בני המשפחה.
שם פרטי ניתן לרוב לאדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות שם הבן מוכרז בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז ליד ספר התורה ביום בו קוראים בו.
במדינת ישראל שמו של הילוד נרשם בתעודת לידה, המונפקת על ידי משרד הפנים.
בישראל מקובל לרוב לקרוא לילד בשם פרטי רשמי יחיד.
לעתים ניתן שם פרטי נוסף, הידוע במשפחה, אך לא תמיד נרשם בתעודות הרשמיות.
במדינות רבות מקובל לתת שני שמות פרטיים, אם כי בשימוש יומיומי לרוב קוראים רק באחד מהם,
בדרך כלל הראשון.
בבחירת שם לתינוק ישנם כמה פרמטרים וכללים שצריך לקחת בחשבון.
1. צליל נעים:
העדפה של צליל כזה או אחר היא בד"כ סובייקטיבית ונובעת בין השאר גם מהצלילים שהאוזן שלנו מורגלת בהם. צליל שנחשב ליפה בשפה אחת יכול להיחשב לצורם או מוזר בשפה אחרת.
2. משמעות טובה:
כאשר ישנה התלבטות במישור זה, הפתרון הטוב ביותר הוא לערוך משאל לגבי השם. אם מספיק נשאלים אינם מוצאים דופי בשם - הרי השם טוב, לעומת זאת, אם מספר אנשים מוצאים בשם משמעות שלילית – יתכן שהשם פסול ובעייתי ורצוי שתשקלו היטב לפני שתחליטו לעשות בו שימוש.
3. על-שם ההורים:
מאוד נפוץ אך יכול להביא לויכוחים ולריבים בין בני הזוג ובין קרובי המשפחה השונים.
ישנם עוד כללים לבחירת שם פרטי לתינוק כגון, אסוציאציות חיוביות, שם שדומה בצליל לשם המשפחה ועוד.
כמובן אנשים לא מסתפקים בקריאת שמם הפרטי למי שהם פונים אליהם ופה מתחיל תהליך המצאת כינויים.
כינוי הינו שם שאינו שמו הרשמי של האדם. עשוי לשמש בנוסף או במקום השם הרשמי. ילדים מכונים פעמים רבות על ידי הוריהם וקרובים אחרים בשמות חיבה, שמכוונים לבטא חיבה, קרבה ואינטימיות, לרוב בעלי צליל ילדותי (כמו מאמי, קושקוש, תותי), שמשמשים כל עוד הילדים צעירים מאוד. לרוב כינויים כאלו אינם שורדים עד הבגרות, אולם ישנם יוצאי דופן.
בישראל אדם מכונה לעתים בכינוי שהינו ספציפי לו ובחלק מהמקרים מוכר יותר מאשר שמו הרשמי. דוגמאות מוכרות הן כינוייהם של אנשי צבא בכירים. רפאל איתן שכונה "רפול" ומרדכי גור שכונה "מוטה" נשאו כינוי שנגזר משמם הפרטי. לעתים נגזר כינוי דווקא משם המשפחה, אברהם דשא פשנל כונה "פשה". אך הכינוי לא בהכרח נגזר מהשם הרשמי. דוגמאות לכך הם משה יעלון המכונה "בוגי", שר התיירות, יצחק הרצוג, המכונה "בוז'י", והסופר אברהם ב. יהושע המכונה "בולי", שהוסיף את תחילית הכינוי, האות ב', לשמו הספרותי. לעתים הכינוי הוא תזכורת לאירוע, רפי איתן מכונה מסיבה זו "רפי המסריח". לעתים הוא נגזר מאפיון של האדם, משה לוי מכונה "משה וחצי" בשל גובהו. בכינויים אלו קיים מעין חותם אישי של האדם שמייחד אותו מהיתר.
אצל אנשים שנושאים במשרה ציבורית רמה ובעלי סמכויות כמו פוליטיקאים, אנשי צבא ואנשי דת, שמות כינוי נועדו למצב את האדם במקום עממי, וכ"חברמן" שהציבור הרחב יכול להתחבר אליו, כך למשל הרב אברהם שפירא שהיה רב ראשי וראש ישיבה כונה במעגל הפנימי של תלמידיו רֵבּ אברום,
ובדומה אריאל שרון אדם עתיר סמכויות שכיהן פעמיים כראש ממשלת ישראל, כונה לרוב בכינוי אריק.
סופרים ושחקנים עשויים לבחור שם עט או שם במה משיקולים שונים, כמו למשל כדי למנוע שיפוט מוטה מראש של עבודתם, חשש היוצר מתגובת הציבור בשל אמירה חברתית נוקבת, או ניסיון למיתוג מחדש תחת שם אטרקטיבי במקום שם באנאלי ושגרתי. (וכך "נורמה ג'ין" הפכה להיות מרלין מונרו המוכרת, והזמר חיים כהן הישראלי קיבל את השם אדם).
באירופה אצל היהודים היה נהוג להצמיד שם פרטי נוסף ביידיש ואף בעברית לשמות תנ"כיים, על פי הברכה התנ"כית. למשל הנפוצים שבהם, נפתלי הירש או הרץ - על פי הפסוק "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה" (בראשית מט כא). אפרים פישל על פי הפסוק, "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח טז). יהודה לייב על פי הפסוק "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בראשית מט ט) לדוגמה יהודה לייב פינסקר ויהודה לייב גורדון, ובנימין זאב על פי הפסוק "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט כז) לדוגמה בנימין זאב הרצל.
אז תזכיר לי איך קוראים לך?
האתר הכי טוב של אירועים בישראל בלי יוצא מן הכלל:
השבמחקאולם פור יו - פורטל אירועים של ישראל:
http://www.ulam4u.com